יפו23 במוזיאון חיפה / פרויקט חיפה-ירושלים-תל אביב

יפו23 משתתפים בפרויקט חיפהירושליםתל אביב במוזיאון חיפה ומציגים את עבודתו של דניאל קיצלס.

פתיחת התערוכה תתקיים ביום שבת, 10 במרץ 2011, בשעה 20:00.

שיחה בין שגית מזמר ורועי ברנד לדניאל קיצ’לס

בעקבות עבודת הווידאו ‘השליח’

השיחה התקיימה לקראת התערוכה חיפה ירושלים תל אביב במוזיאון חיפה לאמנות

ש. האם תוכל לספר מה הרקע ל’השליח’? האם מקור העבודה בחוויה של רגע בודד או שהיא נולדה כתוצאה מהתבוננות מתמשכת לאורך זמן

ת. הרעיון הראשוני לעבודה היה המשך ישיר להתעסקות שלי ביחסים בין הר הצופים לעיסאוויה — נושא שמצאתי עצמי חוזר אליו שוב ושוב במהלך תקופת לימודיי בבצלאל. באחת הפעמים בהן יצאתי להתבונן בכפר בזמן קריאת המואזין, התנגנה מוזיקת פופ מסונתזת מרדיו דולק סמוך. השילוב בין האלמנטים השונים הזכיר לי הקלטות של מוזיקאים ששילבו דגימות של קולות ומקצבים ממקומות שונים בעולם לכדי יצירה אחת.
עבורי, החידוש בסינתזה המקרית הזו לא נבע מהמוזיקליות שלה, אלא דווקא מהאופן שבו היא פעלה במרחב. המקורות המוזיקליים השונים לא הגיעו מתוך מיקס ערוך ומתוזמן שבקע מאותם רמקולים, אלא מנקודות שונות, מקריות ולא מתוזמנות במרחב. המרחקים, ההדהודים והשילובים שנוצרו בין שני המרחבים המכילים ביניהם מתחים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים, יצרו קומבינציות חד פעמיות שגירו את המחשבה.
מאוחר יותר, תוך כדי עבודה, הבנתי שמה שמעניין אותי הוא לנסות לייצג את המורכבות הזאת דרך סאונד. ‘השליח’ מציג את חמש הקריאות לתפילה המוסלמית בזו אחר זו, מצב המאפשר לעקוב אחר שינויי התאורה והאופן שבו הם משפיעים על מראה הנוף. בעבודה על כל אחת משעות התפילה השונות, ניסיתי להתאים את פס הקול באופן שיתייחס לשינויים של אותה שעה ביום על מנת להנכיח ערוץ נוסף של החוויה העולה מההתבוננות בשינויי הנוף.

ש. הסאונד של העבודה מתפזר בחלל ויוצר תחושה של זמן מושהה — לפני או אחרי רגע דרמטי. התחושות האלו עולות הרבה לפני שהצופה מתבונן בווידאו עצמו. האם בכלל ניתן להפריד בין הסאונד של העבודה לדימוי הוויזואלי

ת. רוב התגובות שהגיעו אלי התייחסו להרמוניה שנוצרת משילובם של שני מוטיבים מוזיקליים שונים כל כך. אנשים פנו אליי בבקשה לקבל את פס הקול של ‘השליח’ כדי שיוכלו להאזין לו באופן פרטי, ובכך למעשה, לתת לו תוקף מוזיקלי עצמאי.
באופן מסוים, נראה לי שהאזנה לפס הקול תוך כדי הפרדתו מהקשרו הוויזואלי עשויה לפספס את אחת מהעמדות שקיוויתי שיעלו בצפייה ב’השליח’. עניין אותי לבחון כיצד סולם שהאוזן המערבית מורגלת אליו יכול לייצר מצע נוח לקליטתו של סלסול הנוגע ברבעי טונים החורגים ממנו ונתפסים במסגרתו כזיוף.
ניסיתי להעביר בעזרת המוזיקה את הכוחניות הגלומה בהפקעת המואזין מסביבתו התרבותית והכלתו בסביבה תרבותית אחרת, באופן שיספק את המאזין ויגרום לו לרצות להמשיך ולחוות אותה. מכיוון שהקריאה הפרשנית הזו נסמכת על החציצה הוויזואלית בין שני המרחבים (הרכס והכפר), ומאחר שהמטאפורה של פעולת הניכוס מובנת רק על רקע המראה של הכפר המונמך אל מול נקודת המבט של הצופה, בחרתי שלא להפריד בין מרכיבי העבודה לעת עתה.

ש. העבודה הזו משלבת את שני ערוצי הפעולה שלך — כמוזיקאי וכאמן פלסטי. שני הערוצים הללו מייצרים מתח משולש בעבודה: בין מה שנראה לבין מה שנשמע, בין מה שנראה לבין מה שאתה בוחר לנגן, ובין מה שנשמע “משם” לבין מה שנשמע “מפה”

ת. בהתייחסות להקלטת המואזין קיים פער בין הפרקטיקות המוזיקליות לאלו של האמנות הפלסטית; כחלק ממסגרת מוזיקלית, ההתייחסות להקלטה של המואזין יכולה להיות כאל דגימה (סאמפל) ואילו במסגרת וידיאו שמביא עימו ייצוגים ויזואליים של מרחב פיזי ושל עולם מושגים אמנותי, ההתייחסות אליה יכולה להיות כאל רדי–מייד.
התייחסות לתרבות אחרת כאל חומר גלם וניכוסה אל יצירה חדשה שנוגעת בשאלות על אופני קשב, כמו גם הרגליו של המאזין ממקומו מעל פסגת הר הצופים לעומת מה שנשמע ממרגלות ההר, נראו לי כמתחים מעניינים לעבוד איתם.

ש. מעניין לבחון את השפה העברית כמכילה את המתחים ביחסי מאזין–מואזין דרך השימוש באותו השורש. מה היחס שאתה רואה בין סאונד לתמונה בכלל, ובעבודה זו בפרט?

ת. בחוויה שניסיתי להעביר לסאונד יש מקום עיקרי. השילוב בין סאונד לבין תמונה יכול לייצר מניפולציה שבכוחה להביא את הצופה למצב התבוננות פסיבי — מצב שבו מערכת הדקדוק של היצירה אינה מחייבת אותו לקחת חלק פעיל בהתרחשות. הנראות של הנוף ב’השליח’, מנקודת המבט שבה בחרתי, אינה מאפשרת אמנם פתח לדיאלוג, אולם הסאונד בעבודה מציע אפשרות שמתגברת על החציצה כך שנוצר פתח להקשבה בין הכפר לבין הרכס. אפשרות זו מרחיבה את נקודת המבט הקולוניאליסטית שהעין התרגלה אליה.

ש. אנחנו מסתכלים עליך מגבך. כלומר באיזשהו מקום אנחנו מסתכלים איתך לכיוון עיסאוויה. מעבר להזדהות עם האמן, יש הזדהות עם עמדת הצופה המתבונן על המתרחש תחתיו. האם תפקיד האמן, כפי שאתה רואה אותו, מתקשר לשם העבודה, ‘השליח’?

ת. הרעיון של נקודת המבט נבע, בין היתר, מהרצון לקבוע לצופה את הצד שממנו הוא יחווה את הדיאלוג, להציב אותו לצידה של הדמות האנונימית שעל הרכס, ועל ידי כך, לנסות ולערער על השאלה הנוגעת למקומו הטבעי, האינטואיטיבי או המוסרי במרחב.
אני לא יודע לנסח מהו תפקידו של האמן, ולא בטוח שאני רוצה לנסות. בשלב זה, אני בעיקר מרגיש צורך לשאול שאלות הנוגעות למקום שבו אני חי, על מרכיביו השונים. קראתי שברוס נאומן אמר בראיון שמקומה של האמנות מתחיל במקום שבו מילים מאבדות תוקף. אני מזדהה עם התחושה הזאת — תחושת תסכול לנוכח מגבלותיה של השפה לתרגם למילים תחושות, כוונות וצרכים.

ש. ‘השליח’ מוצג זו הפעם השנייה; עד לא מזמן העבודה הייתה חלק מתערוכת “תרבות.אקלים” ביפו 23 , ירושלים. ההקשר היה גלובלי — במסגרת תערוכה בינלאומית שנגעה באופן שבו אנחנו מתייחסים לטבע סביבנו. בתערוכה הנוכחית, במוזיאון חיפה לאמנות, העבודה מייצגת את “ירושלים”, כלומר, היא מקבלת דגש מאוד מקומי. איך אתה מתייחס לעבודה ולהקשרים השונים שבהם היא מופיעה?

ת. על אף תחושת ההיכרות עם הנוף המקומי העולה מהעבודה, היה לי חשוב לנסות ולוותר על מאפיינים ספציפיים של הכפר ושל הדמות, ובכך להתייחס אל המרחב ביניהם כאל מרחב שיכול להתקיים גם במקום אחר. הרגשתי שהשאלות העולות מעבודת הווידאו הן אוניברסליות, ועוסקות בקולוניאליזם, הרמוניה, מבט אל הטבע, ניכוס ודיאלוג בין תרבותי. כל אלו לאו דווקא מחוייבים לקריאה מתוך גיאוגרפיה מקומית ספציפית.

ש. דמותך המשקיפה אל מרגלות ההר מזכירה את המסורת הרומנטית של המטייל בטבע הפראי או המטפס אל מול נוף הררי. האם הרקע ה’פנים–אמנותי’ של העבודה יכול להיות מומר להקשר המקומי

ת. במהלך העבודה על ‘השליח’ חשבתי על קטעי סולו גיטרה מתוך קליפים גרנדיוזיים משנות השמונים והתשעים. בקליפים מופיע נגן גיטרה חשמלית אל מול מרחב מדברי באמצע שומקום, או על צוק מול טבע פראי. הציורים של פרידריך הדהדו באיזשהו מקום תוך כדי פיתוח העבודה. הקומפוזיציה המתכתבת עם ‘הטייל מעל ים הערפילים’ מאפשרת בעיני ציר נוסף לקריאת העבודה הנשען על המסורת הרומנטית, כפי שהיא מובנת לי. אני אוהב את הרעיון שתנועת כדור הארץ, שגורמת לשינויי התאורה הדרמטיים בעבודה, יכולה להפוך את המתחים המתמידים בין הדמות לכפר, בין שירת המואזין לנגינת הגיטרה, ואת כל מה שהם מייצגים לחסרי חשיבות. הטבע מוכיח את עצמו בסופו של דבר כבעל הכוח המניע האמיתי אל מול התרבות, הדת והאמנות.

حوار بين ساغيت مزمر وروعي براند وبين دانيئيل كيتشليس على أثر عمل الفيديو “الرسول”

Sagit Mezamer and Roy Brand in conversation with Daniel Kiczales following his video work The Messenger

דף התערוכה תרבות.אקלים

תכנית התערוכה תרבות.אקלים

Advertisements
%d bloggers like this: