“החלק הגדול יותר של הנשמה מצוי מחוץ לגוף.
טיפול בפנימי מצריך טיפול בחיצוני”.
היפוקרטס. אדמה, ימים, מקומות.
המודעות העולמית לתהליכים חברתיים ואקולוגיים תופסת יותר ויותר מקום בשנים האחרונות. בזמן הנוכחי, אנחנו עדים לשינוי מעיסוק בפרטי לעניין בקולקטיבי, מגישה קבוצתית או לאומית לתפישה גלובאלית ואוניברסלית. ארועים ומשברים חורגים מגבולות הפרט או המדינה ומעלים על פני השטח את העובדה כי הדברים קשורים אחד לשני - האקלים קשור לכלכלה העולמית, שקשורה לפוליטיקה, לתרבות, לצרכים חברתיים מקומיים – וכל אלו משתקפים בדרכי התקשורת החדשות במורכבות שרק הולכת וגדלה.
העבודות המוצגות בתערוכה מפגישות מחדש את הסביבה עם החושים. כדבריו של אלפונוס הוג, אוצר הביאנלה בסאו-פאולו ב-2002 וב-2004, ומי שאצר את עבודות הוידאו בתערוכה הנוכחית: ”תופעות אקלימיות, שנתפסות יותר ויותר כנתונים יבשים העוברים דרך המדיה, צריכות לעבור תירבות מחדש, על ידי מדידה של הטמפרטורות האסתטיות של גישות חדשות כלפי החיים“. התערוכה מתבוננת בהתקבלות האסתטית של משבר האקלים, ומתחקה אחר ההשלכות המוסריות של תופעה שתקבע במידה רבה את עתיד הדורות הבאים. החלוקה המקובלת בין תרבות מעשה ידי אדם מהצד האחד, וטבע מהצד השני, איננה אפשרית עוד. החוויה האסתטית מגלה את ההצטלבויות הרבות בין השניים.
ה“שליח” של דניאל קיצ‘לס, אמן ומוזיקאי ירושלמי, סולן ויוצר בהרכב “יאפים עם ג‘יפים“, היא קריאה פרשנית לתרבות האקלים המקומית, בירושלים של 2011. העבודה מתעדת את הנוף של עיסאוויה כפי שנראה מקמפוס בצלאל בהר הצופים. קיצ‘אלס משתמש בנוף ובקולות המקומיים שהוא מייצר, במקרה זה המואזין, כברדי-מייד ומנכס אותו ליצירה מוזיקלית חדשה. העבודה מודדת כביכול את המרחק בין שתי סביבות תרבותיות החולקות אקלים זהה.
עבודות הוידאו של סימון פייטפול, מייקל סליסטרופר, תומאס מולקייר וגודיו ואן דר-וורב מייצרות עולמות שבהן אקלים מעשי ידי אדם משתלב עם תרבות שהפכה לטבע.
ואניה שאוב, אמן גרמני המבוסס בישראל, מייצר בסטודיו היברידים של בונזאיים מעצים מקומיים ישראליים. בחלל של יפו 23 יציג שאוב מיצב נייר וצמחיה המשתלבים יחד לכדי אטלס כרוך, יחד עם אקווריומים בהם הוא מייצר נופים וגנים קטנים המחקים רישומים ועבודות נייר של דירר, בויס ועוד. שאוב בוחר במהלך הפוך לזה של מסורת האמנות לפי טבע, ומייצר סביבות טבע לפי עבודות אמנות.
עתר גבע ושחר דור, עובדים יחד בקבוץ עין-שמר בטווח שבין אקולוגיה, חינוך ואמנות. האובייקט הפרפרומטיבי שיציגו מכיל בתוכו עקרונות מתוך אמנות המופע והפיסול יחד. זהו אובייקט פיסולי צף, עשוי פלסטיק שניתן למצוא בדרך כלל בשימוש בחקלאות ובפרט בגידול ירקות. האובייקט כולא בתוכו ומסמן כמות קבועה של אוויר, הנכנס אליו וזולג בזליגות ספונטניות – בעודו צף בחלל הגלריה.
שרון גלזברג, מציגה מיצב פיסולי שמעמיד שורת עצים מכוסים נוצות חיה, המחוזקים על העצים בעזרת מאווררים. “פסל חי-מת” זה מאחד בין הצומח והחי בתנאי סביבה ואקלים מלאכותיים.
תוכנית התערוכה
press release in english
:מהעיתונות








